Search Results

שלמה ורדיגר, יו"ר "אגודת ישראל" בצפון אמריקה, איננו מתרשם ממספרים. הגם שהאורתודוקסיה כיום מונה רק כעשרה אחוזים מיהדות ארה"ב, הוא טוען שהיא הרוב האמיתי מבחינת התמיכה בישראל והעתיד היהודי ביבשת. בריאיון עמו הוא תוקף את הזרם הרפורמי, מספר על התמיכה בצה"ל ובמדינת ישראל ועל הקשרים הקרובים עם ממשל טראמפ, ודורש מממשלת ישראל: הכירי בנו ככוח המרכזי של יהדות אמריקה מאת צביקה קליין מה ההבדל בין יהודי אופטימי לבין יהודי פסימי", שואל אותי איש העסקים והפילנתרופ החרדי־אמריקני שלמה (סול) ורדיגר בתחילת שיחתנו. "מי שאומר 'זה לא יכול להיות גרוע יותר' הוא האופטימי, ואילו הפסימי הוא זה שאומר 'זה דווקא כן יכול להיות'". ורדיגר, המשמש יו"ר ארגון "אגודת ישראל" בצפון אמריקה, מספר את הבדיחה הזו כדי לתאר את המצב בישראל, "מצב משוגע" כהגדרתו. "כל הזמן יש אירועים דרמטיים שמתרחשים", הוא צוחק ומסביר. "לפני כמה שבועות החלה הסערה סביב חוק הלאום, יש הנושא התמידי הפלשתיני וכמובן גם השיח על הפלורליזם היהודי". ורדיגר לא מחכה לשאלותיי. הוא כמו ממשיך את שיחתנו מלפני כמה שבועות, עת ביקר בישראל כראש משלחת של מנהיגים יהודים־אורתודוקסים שביקשו לתמוך בממשלת ישראל בעקבות ביטול מתווה הכותל וקידום חוק הגיור, נושאים שמכעיסים מאוד את הארגונים היהודיים הליברליים בארצו. "תסתכל על מי שמחזק את הזהות היהודית, עוסק ב'קירוב' ומקדם את החינוך היהודי, בין אם בבתי הספר או בקמפוסים בארה"ב. זה אנחנו, האורתודוקסים. אלה שהילדים שלהם לא מחוברים הם הרפורמים, ואני מצר על כך. הם מאבדים מספר לא פרופורציונלי של אנשים שמתחתנים בנישואי תערובת ומתבוללים. אין לנו בעיה איתם, הלב שלנו יוצא אליהם. אצלנו המצב שונה לחלוטין: אנחנו משקיעים מיליוני דולרים ושעות עבודה אינסופיות כדי להחזיר את אותם צעירים יהודים שרחוקים מהיהדות למקורות". למרות הדברים הנחרצים של ורדיגר, ודאי שיש ל"אגודת ישראל" בעיה עם היהדות הרפורמית והקונסרבטיבית, במיוחד סביב האירועים האקטואליים כמו ביטול מתווה הכותל וקידום מתווה הגיור ברוח אורתודוקסית. עבור היהדות הלא־דתית המאורגנת בארה"ב מדובר במשבר של ממש. ראשי התנועה הרפורמית והקונסרבטיבית ביקרו את ממשלת ישראל על כך, והשקיעו מאמצים גדולים במטרה להשפיע על דעת הקהל הישראלית בנושא. את ורדיגר, אף שלא יודה בכך, הדברים מכעיסים. "הם מגיעים לארץ ישראל כנציגי היהדות באמריקה, וזו בעיה. כי האמת היא שהעתיד של היהדות באמריקה הוא של האורתודוקסים". לדבריו, "בארה"ב בלבד, מבלי לספור את קנדה, יש 150 אלף ילדים אורתודוקסים שלומדים בישיבות ובבתי ספר לבנות. זאת מכל קצות הקשת האורתודוקסית, החל מחסידי סאטמר וכלה במודרן־אורתודוקס". לטענתו, "אנחנו גם יותר 'פרו ישראלים' מאשר הזרמים האחרים: רכשנו דירות בישראל עבור הילדים שלנו, אנחנו טסים לישראל בחגים, שולחים את ילדינו לישיבות ומדרשות בארץ ותומכים בנשיא ארה"ב דונאלד טראמפ כשהוא מקבל החלטות חיוביות כלפי ישראל. אצלם, המצב הפוך". האורתודוקסיה היא הרוב שלמה (סול) ורדיגר הוא חסיד גור, ואחד הפילנתרופים המוכרים ביותר בעולם החרדי־אמריקני. הוא מייסד, מנכ"ל ונשיא חברת "אאוטרסטאף", המשווקת ביגוד רשמי עבור קבוצות ספורט ב־NBA, ב־NFL ובליגות נוספות בארה"ב. הוא אב לארבעה, סב ל־19, ומתגורר בניו יורק. כאמור, הוא משמש יו"ר חבר הנאמנים של "אגודת ישראל" באמריקה. כדי להבין את גודל הונו די לציין את העובדה שהוא היה המממן העיקרי של אירוע סיום הש"ס של אגודת ישראל, שבו השתתפו כ־90 אלף איש. בניגוד לנשיא התנועה הרפורמית הרב ריק ג'ייקובס, אשר לא קיבל הזמנה לאירוע פתיחת השגרירות בירושלים, ורדיגר וחבריו הם אורחים קבועים באירועים השונים הקשורים לממשל האמריקני הנוכחי. "השתתפתי באירוע פתיחת השגרירות האמריקנית בירושלים וגם באירועי יום העצמאות האמריקני שארגן השגריר דיוויד פרידמן לפני כמה שבועות. לא ייאמן כמה חרדים היו באירועים האלה. הרי אנחנו התומכים הגדולים ביותר של ישראל בתקופה זו. אנחנו גם מפעילים לובי בוושינגטון שהוא הכי פרו ישראלי שיכול להיות". בחודש מארס האחרון הוביל ורדיגר משלחת של מנהיגים אורתודוקסים־אמריקנים לישראל, כשהמסר בפיהם ברור: אנחנו העתיד של יהדות ארה"ב. אתם חייבים לשמוע אותנו, לא רק את הרפורמים. קוראים להם "עם אחד", התאגדות של ראשי ארגונים יהודיים אורתודוקסיים, הכוללת רבנים אך גם עסקנים ופילנתרופים דתיים־חרדיים מרחבי הזרם האורתודוקסי בארה"ב. הם נפגשו עם צמרת ההנהגה הישראלית, החל מראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין ועד חברי הכנסת החרדיים. לטענתם, "היהדות האורתודוקסית תומכת בישראל בצורה מלאה, והיא אינה הולכת ומתבוללת כמו הרפורמים והקונסרבטיבים. היא הופכת לאליטה הבאה ביהדות ארה"ב. "אם בישראל יקבלו החלטה שתשפיע עלינו ותשנה את הסטטוס קוו – מגיע לנו להיות חלק מהשיח הזה. אנחנו לא אומרים לרפורמים 'עופו מכאן', אנחנו לא אומרים 'אתם לא יהודים', אלא מסבירים לממשלת ישראל שהם צריכים להתעורר ולהבין מה העתיד של יהדות ארה"ב. הרי ארץ ישראל ללא תמיכה חזקה של יהדות ארה"ב היא בסכנה, והתמיכה הזו לא מגיעה מהרפורמים. הילדים שלהם מפגינים למען ה־ BDS ונגד מדינת ישראל, והם לא יהיו כאן בעוד כמה שנים אם הם ימשיכו עם נישואי התערובת". ורדיגר מספר כי במהלך הביקור בישראל הוא שוחח עם אחד משרי הממשלה ואמר לו: "אם אתה יהודי דתי שחי בישראל, אתה לא צריך לדאוג עם מי הילד שלך יתחתן. גם אם אתה חילוני זה לא כזה סיפור, שכן רוב הסיכויים שהוא יתחתן עם יהודייה. בארה"ב זה אחרת, ולכן צריך להכיר בנו. אנחנו לא מנסים 'לעשות שרירים' אבל כן מבקשים שיתחשבו בדעתנו סביב נושאים הקשורים לשינוי הסטטוס קוו היהודי בישראל". ורדיגר מזכיר את עניין מתווה הכותל, ועוקץ: "הרי אפילו נשיא ארה"ב טראמפ הבין שהמנהג הוא שגברים מתפללים בצד אחד ונשים בצד שני, ובאמצע ישנה מחיצה". לא מתערבים בפוליטיקה הישראלית זה מעניין כי פעם המצב היה הפוך: היהודים הליברלים תמכו במדינת ישראל ואילו החרדים לא היו אלה שפעלו למען הקמת המדינה וחיזוקה. "כי היהודים הליברלים הלכו הכי שמאלה שאפשר. כיום, התמיכה הגדולה ביותר בישראל בממשל ובקמפוסים האוניברסיטאיים מול ה־BDS זה אנחנו. בעוד עשור או 15 שנה אנחנו נהיה הרוב של יהודי ארה"ב". אמנם אתם מתפתחים יותר מהם, אבל להגיד שבעוד עשור תהיו הרוב זה לא לגמרי מדויק. הרי כיום אתם רק 10 אחוזים מיהודי ארה"ב. השאר הם רפורמים, קונסרבטיבים או כאלה שלא משויכים לזרם. איך אתה יכול להתעלם מכך שהם הרוב? "הרוב שלהם היום לא אומר כלום. נכון, הם יהודים, והולכים אולי פעם בשנה לבית הכנסת ביום כיפור. אני לא מספיק מכיר את המנהגים שלהם. אבל האם הם יתחתנו עם יהודים? סטטיסטית כנראה שלא. אז אל תבואו לממשלת ישראל ותמכרו להם לוקשים". אתה מצייר את "אגודת ישראל" כאילו היא נלחמת למען מדינת ישראל, כאילו היא הגוף הכי פרו ישראלי שיש באמריקה. זה לא בדיוק נכון… "קודם כול, אני לא מדבר בשם 'אגודת ישראל'. עם זאת, 'אגודה' הייתה תמיד בקדמת הלובי למען ישראל. אנחנו לא מתערבים בפוליטיקה הישראלית, אבל בדיונים הקשורים ליהודי ארה"ב אנחנו דורשים לקחת חלק. הנושאים שעליהם דיברנו אינם פנים־ישראליים אלא קשורים ליהודים בכל העולם. לא התייעצו איתנו סביב מתווה הכותל או הגיור – וחבל, כי הרי אנחנו חלק בלתי נפרד ומרכזי ביהדות ארה"ב". לדבריו, גדולי הדור החרדים בישראל הם אלה המתעסקים בנושאים הבוערים, כגון הגיוס לצה"ל. "הגיוס לצה"ל זה לא המומחיות שלנו, אנחנו לא צריכים לנקוט עמדה כיוון שיש את מועצת גדולי התורה בארץ. הם מבינים בנושאים פנים־ישראליים, ואנחנו סומכים עליהם. מאידך גיסא, בכל פגישה עם הממשל בוושינגטון ועם ראשי רשויות מקומיות אנחנו מזכירים את התמיכה בישראל". מהי הדעה האישית שלך בנושא גיוס בני ישיבות חרדים? "אני סומך על הרבנים בארץ ישראל. הייתי בארץ לפני כמה שבועות, ונפגשתי עם הרב גרשון אדלשטיין (ראש ישיבת פוניבז' בבני ברק, העומד בראש מועצת גדולי התורה של דגל התורה). הוא אמר לי 'שלוימי, אל תחשוש, אנחנו יודעים להתמודד עם מצבים כאלה; תגיד לרבנים בארה"ב שהמצב תחת שליטה'. אין לנו כארגון דעה בנושא. אנחנו לא חיים בארץ, זה לא מערב את המשפחה והילדים שלנו, וזה נושא פנים ישראלי. אז מי אנחנו שנביע עמדה בנושא?" פחות קיצונים, יותר אחדות ורדיגר אמנם מסרב להתבטא מפורשות, אך סביר להניח שגישתו לצה"ל ולמדינת ישראל מעט שונה מזו של "אגודת ישראל" הישראלית. החרדים האמריקנים, כמו חרדים בקהילות יהודיות אחרות בעולם, בדרך כלל פתוחים יותר ופחות קיצוניים מאחיהם ואחיותיהם בארץ. כמובן ישנן חסידויות מחמירות וקיצוניות, אך באופן כללי הקהילה החרדית־אמריקנית פתוחה הרבה יותר לעולם ולמודרנה, כיוון שהיא חיה בארץ שאיננה יהודית ומוכרחה לשמור על קשר עם הסובבים אותה. למשל, לעיתון "משפחה" באנגלית יש אתר אינטרנט רשמי, וכך גם לעיתוני "המודיע" ו"יתד נאמן" בארה"ב. למהדורות בעברית אין אתרי אינטרנט, וגדרי הצניעות שונים בשתי המדינות. לאחרונה החלו באתר ובמדיה החברתית של עיתון "משפחה" באנגלית לשלב תמונות של נשים, דבר שלא מקובל בכלי תקשורת חרדיים אחרים – אפילו בארה"ב. האם החרדים בארה"ב ובישראל שונים? "כן ולא. קשה להגדיר איך בדיוק, אך אני חושב שיש יותר אחדות בין הסוגים השונים של האורתודוקסים בארה"ב מאשר בישראל. לאחרונה דיברתי עם רב ממועצת גדולי התורה בארץ שאמר שכיום המצב יותר רגוע, יש יותר שלום בין הקהילות החרדיות השונות. אצלנו יש מועצה אחת של גדולי התורה. בארץ יש כל־כך הרבה. אולי כיוון שאנחנו קהילה קטנה יותר זה יותר קל לנו. אצלנו יש האירוע הקבוע של סיום הש"ס שבו משתתפים 90 אלף איש, ואילו בארץ ישראל יש כל־כך הרבה אירועים קטנים יותר, בלי העוצמה הגדולה שיש אצלנו. "לצערי, חלק מהחרדים בארץ ישראל מוציאים שם רע לרוב הקהילה. גם אצלנו בארה"ב יש חרדים ששורפים דגלי ישראל או מפגינים על נושאים מטומטמים. אך עושה רושם שיש יותר חרדים קיצונים בארץ ישראל מאשר בארה"ב". ורדיגר מביא כדוגמה שוב את הפרו־ישראליות שלו ושל קהילתו, אך הדבר ככל הנראה ממחיש עד כמה החרדים בארה"ב שונים בתכלית מאחיהם במולדת. "לאחרונה היה בר מצווה לנכד שלי. אמרתי לו 'יוסף, איזה חסד תרצה לעשות לכבוד בר המצווה שלך?', והוא השיב לי מיד שהוא רוצה לחגוג עם חיילים. תבין, הוא חרדי, דובר יידיש, לומד בישיבה חרדית. ארגנתי ערב בחברון, הבאנו משאיות מלאות אוכל טוב, והגענו לבסיס שבו משרתים 50 חיילים. הרמנו שם ערב שכולם יזכרו עד סוף חייהם. לדעתי עשינו שם קידוש ה' של ממש. "חשוב להבין שהחרדים האמריקנים שהם אנטי ישראלים, אנטי צה"ל – הם מיעוט. זה קמפיין של גופי קיצון, ואנחנו כקהילה החרדית הרחבה צריכים כנראה יחסי ציבור טובים יותר. גם החרדים בישראל צריכים יחסי ציבור טובים יותר. בחגיגת בר המצווה בחברון היית יכול לראות חיילים וחיילות, דתיים ולא דתיים. אני מבטיח לך שהרפורמים והקונסרבטיבים לא עושים דברים כאלה. יש לי הרבה מאוד חברים מהקהילה האורתודוקסית בארה"ב שמארגנים אירועים כאלה. אנחנו לא חריגים במקרה הזה. היינו מעורבים בתרומה של ספרי תורה לבסיסים צבאיים, ויש לי חבר שלקח על עצמו מעין חסות על מספר בסיסים צבאיים בישראל. ישנם הרבה מאוד אירועים שלצערי לא מגיעים לחדשות. אתם שומעים רק על הפגנות נגד הגיוס שבהן זורקים אבנים". ייתכן שאתה צודק, אבל עדיין לא תראה הרבה מאוד חרדים בארץ עושים את מה שאתה וחבריך עושים… "אני לא יודע אם זה נכון או לא. אני לא נמצא בישראל מספיק. מאידך גיסא, אני לא רואה יותר מדי חסידי גור ובעלז מפגינים ברחובות. אני כן רואה אותם עושים משהו כדי להגיד תודה לצה"ל ולגורמים אחרים". מיעוט שהוא הרוב למה חשוב לך לתמוך בצה"ל? "זו הכרת הטוב. הם שומרים על הארץ שלנו. כולנו מרגישים כך בקהילה שלנו. מה שמדאיג אותנו זה שהצבא משנה את הסטטוס קוו שסוכם בהקמת המדינה, ומבקשים להגדיל את מספר החרדים המתגייסים. ממה שאני מבין, הסיבה לכך שחרדים רבים התנגדו לחוק הגיוס החדש הוא שכבר מגיעים למספרים שעליהם סיכמו, כך שלא ברור על מה המהומה. "האם חנויות בארץ יהיו פתוחות בשבת? אין לנו זכות להתערב בזה. אנחנו כאן רק כדי להשמיע את קולנו ולדאוג לכך שבממשלת ישראל יבינו את הכוח שיש לקהילה שלנו באמריקה. שיכירו בנו. ריק ג'ייקובס וחבורתו לא מייצגים את יהדות ארה"ב". בריאיון עם ג'ייקובס שפורסם כאן בשבוע שעבר, הוא הסביר שנישואי תערובת יכולים לגרום ל'קירוב' של אנשים לא יהודים אל תוך היהדות. ורדיגר צוחק. "הוא משוגע. הוא מאבד את הזהות היהודית של המשפחות היהודיות לדורות הבאים. אתה רציני? אם כך, כנראה שקירוב מבחינתו זה עץ אשוח ולצדו חנוכייה. זה אבסורד. הרי גם ככה הם לא מספיק חזקים, אז אם הם יקדמו את נישואי התערובת הם אבודים לעולמי עולמים. יש סטטיסטיקות כאלה, אני לא ממציא כלום". יש שבר בין ישראל לקהילה היהודית־אמריקנית? "אין שבר כזה, לא עם היהדות האורתודוקסית. השבר שיש הוא רק בצד הרפורמי והקונסרבטיבי שמרגישים שהם מופלים לרעה בישראל. העניין הוא שזה פשוט לא נכון. התמיכה של האורתודוקסים בישראל חזקה מאוד". ובכל זאת בוא נחזור למספרים: אתם מיעוט בקהילה היהודית אמריקנית, 10 אחוזים לפי הסקרים העדכניים. "אולי 10 אחוז במספרים, אבל זה כרגע, וזה לא פרופורציונלי לתמיכה שיש לנו כלפי ישראל. תגיע לוועידת איפא"ק ותראה שם מאות דתיים, חלק מהם גם שותפים פעילים בהנהגה. נגיד ששאר היהודים בארה"ב שאינם אורתודוקסים הם 90 אחוזים. כמה אחוזים מהם מגיעים לבקר בארץ? הנוצרים האוונגליסטים מבקרים יותר מהם בישראל. מי מהם מדבר עם הסנאטורים וחברי הקונגרס בעד ישראל? הרבה פחות מאיתנו. אותם 90 אחוזים לא משקפים את הערך המספרי שלהם להמשכיות של ארץ ישראל". למרות התוקפנות כלפי התנועה הרפורמית, ורדיגר מבקש להעביר מסר של פיוס. "אני אשמח להזמין את ריק (ג'ייקובס) לשבת, רק שלא יגיע עם רכב. אנחנו מדי שבת מארחים הרבה מאוד אנשים, הרבה מהם לא דתיים, ומנסים לקרב אותם. אשמח שהוא יגיע אלינו לשבת, רק שלא יגיד שהוא מייצג את היהודים באמריקה – כי הוא לא". קרובים אל הממשל הזכרת את הנשיא טראמפ. זה מעניין שפתאום אתם הקרובים לממשל האמריקני, בעוד שעד כה אלו היו הרפורמים וארגוני השמאל, שהיו מחוברים יותר לנשיא הקודם ברק אובמה. "תראה מה שקרה בבחירות האחרונות בארה"ב, ותבין שא־לוהים מנהל את העולם. יש כאן נשיא שה' שלח אותו, שהוא החבר הכי טוב שהיה לישראל אי פעם. הוא תומך בישראל בצורה יוצאת דופן, ומממש את ההבטחות שלו. מי היה חושב לפני כמה שנים שאנשים כמו טראמפ וחתנו ג'ארד קושנר, והשגריר דיוויד פרידמן, ירכיבו את הממשל. מדובר באנשים שמבינים את החברוּת החשובה של ארה"ב וישראל. זה משב רוח רענן. כיהודים יש לנו הרבה מאוד הכרת הטוב כלפי הנשיא. שגרירה באו"ם כמו ניקי היילי זה דבר מדהים. אנחנו חייבים להראות לה כמה אנחנו מעריכים את פועלה. אני עובד כעת על כמה דרכים להפיק אירועים שיוכיחו כמה אנחנו מודים לה על פועלה". איך המעמד שלכם השתנה מול הממשל האמריקני בעת חילופי השלטון? "כמובן שהיינו חלק מהשיח במהלך ממשל אובמה, אך אידיאולוגית לא ראינו איתו עין בעין. יש לנו חיבור ברעיונות ובאידיאלים עם אנשי הממשל הנוכחי, שחולק עמנו את הערכים והיחס כלפי ישראל. זה עולם אחר לגמרי. פעם לא היו מקשיבים לנו בבית הלבן, היום אנחנו כבר בין הראשונים שפונים אליהם כדי להתייעץ ולהביע עמדה". יש לך מסר לישראלים? "תבינו שהעתיד של כלל ישראל באמריקה הוא אורתודוקסי. אנחנו החזקים והתומכים הגדולים ביותר של ישראל, ונהיה כאן לעולם ועד, דורות על גבי דורות. אנחנו הציבור החזק, זה שהישראלים צריכים להכיר, ואם ממשלת ישראל רוצה לדבר עם יהודי ארה"ב על קבלת החלטות – שידברו אתנו". •

עפרה לקס צילום: הלל פלג "הרבה נוטים לחשוב שהרפורמים והקונסרבטיבים הם הקול המרכזי והדומיננטי של יהדות ארצות הברית, אבל הם לא. השיעור שלהם באוכלוסייה הולך וקטן. בגילים הצעירים הרבה יותר אנשים מזדהים כאורתודוקסים. זו המגמה של יהדות ארצות הברית, לשם היא הולכת", מפתיע ד"ר אירווינג ליבוביץ', יו"ר אגודת ישראל בקליפורניה, ויו"ר משותף של ארגון 'עם אחד". ליבוביץ' הגיע לאחרונה לישראל כדי להיפגש עם מקבלי החלטות וכדי להביא את קולה של היהדות המובנת מאליה, היהדות האורתודוקסית של ארצות הברית. מכון המחקר 'פיו' בוושינגטון, אשר מקיים מחקרים וסקרים חברתיים, פרסם לפני חודשיים את ממצאיו בנוגע ליהודי התפוח הגדול. לפי המחקר מספר היהודים עלה בשמונה השנים האחרונות מ־6.4 ל־7.5 מיליון. האורתודוקסים אומנם מונים רק תשעה אחוזים מהם והרפורמים 37, אבל ישנה מגמה. ככל שהגיל צעיר יותר הנתח של האורתודוקסים באוכלוסייה עולה וזה של הרפורמים והקונסרבטיבים קטן. בקרב בני 29-18, 17 אחוזים מזהים את עצמם כאורתודוקסים ורק 29 כרפורמים. הקונסרבטיבים בכלל הולכים ומתכווצים. בגיל הצעיר רק שמונה אחוזים מזהים את עצמם ככאלה. ליבוביץ' לא נזקק לנתונים, הם רק ממחישים את מה שהוא פוגש בשטח. בתוך עמו הוא יושב. עכשיו רק נשאר לו לדברר את הסיפור הזה בישראל, במיוחד משום שהזרמים האחרים רוצים לתקוע בה יתד, כי בארצות הברית אין להם המשכיות. אחרי שקמה הממשלה החדשה, הוא מסביר, הסיכויים להכרה ולפיתוח של הזרמים האלה כאן הולך ועולה. בדיוק מפני הדבר הזה הוא מבקש להתריע. "לא משתלם לישראל לרצות את הרפורמים" ליבוביץ' מכנס בירושלים מיני מסיבת עיתונאים כדי לומר את דברו. כל העיתונאים מלבדי הם חרדים. הם מצויים בחומר ויודעים לספר על בתי כנסת רפורמיים וקונסרבטיביים שנסגרו בשנים האחרונות בגלל מחסור במתפללים. אבל גם העיתונאים שלצידי מופתעים מהנתונים. גם הם הורגלו לכך שקולה של היהדות האמריקאית הדומיננטית שייך לרפורמים ולקונסרבטיבים, שזו עמדת הפתיחה ואיתה צריך להתמודד. המספרים, אגב, עדיין מעידים על כך. אבל ליבוביץ' מספר שמנהיגים ואנשי חינוך בזרמים האחרים כבר מתייעצים עם אנשי חינוך מהזרם האורתודוקסי, כדי להבין מה לשנות בבתי הספר שלהם וכיצד לשמר את הבוגרים כך שיישארו בתוך המשפחה היהודית המורחבת. משהו כאן כבר לא מספיק. ליבוביץ' מפנה את תשומת הלב לגילם של הפצועים בפיגוע בבית הכנסת הקונסרבטיבי בפיטסבורג לפני כמעט שלוש שנים. כל 11 הנרצחים היו בני 55 ומעלה, רובם בני יותר מ־70. "בעוד כמה שנים שיווי המשקל בין הרפורמים והקונסרבטיבים לאורתודוקסים יתהפך". ליבוביץ' וארגונו מנסים לומר לנבחרי הציבור שהמאמץ שלהם לרצות את הרפורמים והקונסרבטיבים לא ישתלם להם. ראשית כי מדובר בזרמים הולכים וקטנים, ושנית משום שהם הולכים ומתרחקים ממדינת ישראל ומהזדהות איתה. מדוע אתה חושב שאין המשכיות? הייתי חושבת שדווקא יהדות משוחררת ממחויבות תשאיר יותר אנשים בפנים, במעגל היהודי. "כי אין יהדות. יש מקומות שבהם מה שנשאר מכל היהדות הוא 'תיקון עולם'. אז לאחד תיקון העולם שלו זה הפלשתינים, לאחר זה הצלת הלווייתנים באוקיינוס, ולשלישי זה לתת אוכל להומלס. אין יותר קונספט של יהדות ואז לדור הבא לא נשאר כלום. הדור הראשון עוד זוכר שלסבא היה ספר וסידור, אבל הדור הבא כבר מנותק. הם לא יודעים כלום, גורנישט". חשוב לומר שהנתון של מספר היהודים כולל משפחות של נישואי תערובת. על כך יש להוסיף שהיהדות הליברלית סובלת מריבוי טבעי שלילי, והיהדות האורתודוקסית נהנית מריבוי טבעי גבוה. עם זאת, האורתודוקסים מכירים היטב את תופעת החילון, שקיימת בכל מקום אחר בעולם. אם התמונה מורכבת, מדוע אנחנו כל כך רגילים שהם אלה שמייצגים את יהדות ארצות הברית? "כי יש להם יחסי ציבור. ה־GA (האספה הכללית של הפדרציות היהודיות – ע"ל) באו לכאן לפני כמה שנים ואמרו: אנחנו באים לדיאלוג. את מי הם הזמינו? רק את האנשים שלהם. הם לא באו לדבר אלא כדי להגיד לישראלים איך הם צריכים להתנהג. הם אמרו לישראלים: אתם צריכים להשתנות כי דברים לא עובדים אצלנו, בארצות הברית". למה בראייה שלך הרפורמים והקונסרבטיבים הולכים ומתרחקים מישראל? "יש שתי סיבות. האחת היא שרובם בשמאל והם לא יכלו לסבול את נתניהו. כשטראמפ נבחר הם ישבו שבעה באמת, לא בכאילו, ונתניהו היה מאוד מזוהה איתו. בנוסף לכך, בממשלת נתניהו לחרדים הייתה הרבה יותר אמירה וזה הקשה עליהם". הסיבה השנייה להתרחקותם של הזרמים הללו מישראל היא ההשפעה הפרוגרסיבית ואימוץ הערכים הפרוגרסיביים, שכוללים מחיקה של מדינות לאום, שיח בנוסח מדכאים ומדוכאים וקולוניאליזם. "במהלך מבצע שומר החומות הצהירו מאה פרחי רבנים של הקונסרבטיבים והרפורמים שהם תומכים בחמאס ושבישראל יש אפרטהייד. אף אחד לא אמר על זה דבר. איפה היה גלעד קריב? אנחנו כתבנו מכתב תמיכה ושלחנו לכל חבר כנסת. חבר הכנסת משה אבוטבול קרא את המכתב מעל דוכן הכנסת, וקיבלנו עשרות תגובות טובות מכל סיעות הבית. אמרנו: אנחנו עומדים איתכם, זו עת צרה ואנחנו נילחם עם כל מי שנגדכם". וזה עוד אחד המסרים שליבוביץ' וארגונו מביאים לכאן. הם מבקשים להסביר שהזרם שעומד לצידה של ישראל, שנאמן לה ולמדיניותה גם בימים קשים, הוא הזרם האורתודוקסי. הוא זה שייצא להפגנות תמיכה, הוא זה שיפעל למענה בקונגרס, הוא זה שיצעד איתה, גם אם הוא לא מאוד גדול. "ציבור נאמן", הוא אומר, "יש להעריך ולא לדרוך על רגשותיו". ליבוביץ' מדבר גם על כסף. היהודים האורתודוקסים מזרימים למדינת ישראל סכומים דמיוניים מדי שנה, עורכים ביקורים משפחתיים תכופים בארץ, שולחים את הבנים והבנות לשנת לימודים בישראל, רוכשים מוצרי מזון ישראליים בחו"ל בהיקפים גדולים מאוד, תורמים למוסדות תורניים וגם רוכשים נכסים. ליבוביץ' מכיר היטב את הזרמים האחרים של היהדות, ולא מרחוק. במשך שנים הוא היה חבר בפדרציה של הקהילות היהודיות בלוס אנג'לס, כדי להיות מכפיל כוח ולעבוד יחד. האירוע הראשון שגרם לו להזדעזע מהתנהלות החברים בפדרציה התרחש בעקבות הטבח בסברה ושתילה. "היו שם 200 אנשים. ואז הגיע הקונסול הכללי של ישראל והתחילו לזרוק עליו חפצים ולצעוק עליו. אני קמתי כדי להגן עליו. אני? מאגודת ישראל? זה התפקיד שלי?" ליבוביץ' המשיך את חברותו בפדרציה, אבל עמד בצד אחד כשכל החברים האחרים אוחזים בעמדות שונות. ואז החליט לפרוש. "פעם למדתי מרב מאוד חשוב שבית המשפט מקפיד על כך שתהיה דעת מיעוט, ולמה? כדי שידעו שהכלילו את דעתך. 'חשבנו על מה שאתה חושב, אבל החלטנו אחרת'. אז אני הייתי בפדרציה כדי שהם יוכלו לומר 'היה לנו אורתודוקסי בישיבה, שקלנו את עמדתו והחלטנו שלא'. הם לא באמת התעניינו במה שהיה לי לומר. נלחמתי בזה אבל זה לא עזר, אז פרשתי". אגודת ישראל נגד הגרעין האיראני ליבוביץ', נשוי לשירלי ואב לארבעה (אחד מהם גר בישראל), לא ממש רוצה לספר על עצמו. "אני לא העניין כאן", הוא אומר. אבל אני מקשה: לא כל אדם היה עולה על מטוס לישראל, דופק על דלתות, נפגש עם ח"כים ושרים ומבקש לשנות את תפיסתם למען העם היהודי והמסורת שלו. הוא מתרצה. הוא נולד לפני 68 שנים בניו־יורק להורים ניצולי שואה. ליבוביץ' עשה מסלול ישיבתי ובבגרותו הגיע לשנת לימודים בישיבת מיר. הוא למד רפואת שיניים ונישא, ואחרי שנים אחדות עבר עם רעייתו ללוס אנג'לס, מקום המגורים של הוריה, גם הם ניצולי שואה. עם המעבר נעשה ליבוביץ' מעורב בישיבות ובכוללים המקומיים. בשנת 1984 הגיע לעיר הרב משה שרר, שעמד בראש הוועד הפועל העולמי של אגודת ישראל ושימש כנשיא של אגודת ישראל באמריקה. "הוא היה זה ששם את אגודת ישראל על המפה. הוא היה נואם בחסד, נואם חזק". לרב שרר הייתה מערכת יחסים טובה עם הממשל בוושינגטון, "לאף חרדי אחר לא היו יחסים כאלה בממשל. הוא היה הראשון שקיבל כסף בשביל הישיבות בניו־יורק, למשל". הרב שרר הגיע ללוס אנג'לס, המקבץ היהודי השני בגודלו בארצות הברית אחרי ניו־יורק, במטרה להקים סניף של אגודת ישראל. "אני לא יודע מדוע, אבל הוא הגיע עם הסגן שלו, הרב שמואל בלום, למשרד שלי, ושניהם אמרו 'אנחנו חושבים שאתה תהיה מאלה שבונים כאן את הסניף. אתה יכול ליצור קשרים עם הממשל. תלמד את זה'. עשיתי קצת שיעורי בית והסכמתי. ייסדתי עם עוד שני אנשים את הסניף של אגודת ישראל בלוס אנג'לס וזו הייתה הצלחה גדולה". כשליבוביץ' אומר הצלחה הוא מתכוון לשישה חוקים שהוא וחבריו הצליחו להעביר במדינת קליפורניה. "אני מקפיד להישאר בחוץ ומשם אני משפיע. רצו שארוץ לתפקיד אבל סירבתי. עדיף לשבת מהצד השני של השולחן. כאן אם אני רוצה לדון בעניין מסוים אני דן בו, ומה שלא - אני לא צריך להתעניין בו". אז מה כן עניין אותו? נושאים של חופש דת. הוא וחבריו העבירו חוק שנוגע לנתיחה שלאחר המוות. "החוק אומר שאם יש מישהו שמתנגד לנתיחה מטעמים דתיים, צריך לשמוע לו ולא לנתח". חוק נוסף נוגע להונאה בכשרות, אחר עוסק בהקמת מבני דת והיו גם עניינים של מוות מוחי. מאוחר יותר הם גם העבירו חוק נגד תנועת BDS. "זה היה מעט מוזר ששלושה אנשים מגיעים מלוס אנג'לס לסקרמנטו ומעבירים חוקים. יש מגזין פוליטי שיוצא בסקרמנטו בשם 'קליפורניה ג'ורנל' שמרבה לכתוב על פוליטיקאים. כתבו עלינו שם כתבה שהכותרת שלה הייתה 'המאסטרים של המשחק'. לאורך הדרך נוצרו לנו קשרים עם העירייה ועם הממשל". לא מדובר רק בחוקים. כשנושא הגרעין האיראני עלה על הפרק והיה צורך לשכנע חברי קונגרס שמדובר בסכנה גדולה לישראל, ליבוביץ' טס לוושינגטון כדי לעשות זאת, וגם ניצל את הקשרים שהיו לו למען איפא"ק. "הם שאלו אם אני יכול להעביר לחברי קונגרס כאלה ואחרים את המסרים שלהם ואני העברתי". ליבוביץ' מקיים קשרים גם עם חברי קונגרס שחורים. כשעלה הנושא של Black Lives Matter הוא הוציא הצהרה לעיתונות שתומכת בהם. "התקשרתי לאישה שחורה שעוסקת בחקיקה ואמרתי לה: זה מה שאני רוצה לכתוב, תקראי ותגידי לי מה כדאי לתקן שעלול להיות בעייתי. תיקנו מילה פה ומילה שם והוצאנו לעיתונות, כי אנחנו חברים. אנחנו תומכים במשטרה וגם בשחורים. מחזקים את מה שצריך בצד הזה ואת מה שצריך בצד השני. התנגדנו למשל להפסקת התקציבים למשטרה". "בן גוריון היה טייס?" מי שניזון רק מידיעות פוליטיות עשוי לחשוב שיהדות ארצות הברית מורכבת מרפורמים, קונסרבטיבים ואורתודוקסים. אך למען האמת הפלח הגדול ביותר, וגם זה מוכח מהמחקר של מכון פיו, הוא של היהודים הבלתי משתייכים. לא מדובר באנשים שמתלבטים מדי שבת לאיזה בית כנסת ללכת כי הם חברים של כולם, אלא בכאלה שאינם יודעים מה הוא בית כנסת, שאינם קרובים לקהילה, שרחוקים מאוד מהזהות שלהם. לפי המחקר של פיו, גם הפלח הזה הולך וגדל ומהווה שליש מכלל היהודים. וככל שהגיל יורד הנתח שלהם הולך ועולה. אם בקרב המבוגרים, בני 65 ומעלה, מדובר ב־22 אחוזים, כלומר חמישית, והשאר עדיין מזהים את עצמם באחד מהזרמים המוכרים, הרי שבקרב בני 18 עד 29 השיעור הוא כמעט פי שניים. 41 אחוזים מהיהודים הם בלתי משויכים. היהודים האלה מדאיגים מאוד את ליבוביץ' ואת הארגון שלו, ולמען האמת את כל היהודים בצפון אמריקה. כולם מנסים להגיע אליהם ולעניין אותם ביהדות "שלהם", כדי לא לאבד אותם. באחת השבתות הגיעו לביתו של ליבוביץ' סטודנטים מקומיים. כשישבו בסלון הוא שאל לשמותיהם והם השיבו. היו שם עודד, ענבל ויאיר. "ההורים שלהם היו מישראל ועברו לאמריקה והם, מתברר, לא הכירו כלום. כששאלתי אותם מאיפה השמות שלהם הם ענו שאלה שמות שנהוג לתת במזרח התיכון. כששאלתי אותם מי היה בן גוריון הם לא ידעו, עד שאחד מהם ענה 'זה שדה תעופה!'. אוקיי, אמרתי, אז מי היה בן גוריון? הבחור ניסה שוב: 'אולי טייס?'" ליבוביץ' הביא ללוס אנג'לס אדם שלמד במשך שנים בישיבת חברון ומינה אותו ללמד את הסטודנטים, להכיר להם את ההיסטוריה של מדינת ישראל, במאמץ ליצור קשר רגשי עם המדינה ומעבר לכך שייכות כלשהי במרחב. זו הדאגה הראשונה שלו, הסכנה הקיומית לעם היהודי. "כולם מנסים להגיע אליהם, חב"ד, ארגוני קירוב למיניהם, אבל זו טיפה בים. מדינת ישראל צריכה להיכנס לזה ולו מהאינטרס הצר שלה. המדינה רוצה תמיכה, אבל היא מאבדת יהודים אז כך היא גם מאבדת תמיכה. כשאנחנו אומרים שהמדינה צריכה להיכנס לנושא הזה, זה מינימום מהמקום האינטרסנטי הזה או מקסימום מהמקום הערכי. אנשים שהיא אחראית עליהם הולכים לאיבוד". נתון מעניין נוסף הוא שהזרם המשפיע ביותר בקרב המגזר היהודי בארצות הברית הוא דווקא חסידות חב"ד. בעוד בתי הכנסת של התנועה הקונסרבטיבית מצטמצמים ונסגרים (של הקונסרבטיבים יותר משל הרפורמים), בתי חב"ד רק הולכים ונפתחים, ויותר משליש מיהודי ארצות הברית דיווחו למחקר כי השתתפו בפעילות של חב"ד. רובם המכריע אינם אורתודוקסים. "עוסקים בשטויות, ובינתיים אנחנו מתים" זו אינה הפעם הראשונה שבה ליבוביץ' מגיע לישראל ונפגש עם מקבלי החלטות. לפני 30 שנה הוא היה כאן במשלחות שארגן הרב שרר. "הייתי אז צעיר וירוק ולמדתי", הוא אומר. אז הגיע הרב שרר לארץ בעקבות סערה תורנית בפרשיית מיהו יהודי. "הוא הוציא שתי משלחות, על השנייה הוא כמעט מסר את נפשו. כשהגענו לכנסת, הח"כים החילונים רצו לדבר איתנו וקיבלנו יחס טוב. דיברנו עם חילונים כמו שחברי הכנסת החרדים אינם יכולים, אנחנו היינו מאמריקה". אותה שנה הייתה שנת שמיטה. המשלחת נפגשה עם שר החקלאות שהיה אז אדם לא דתי, וביקשה לאפשר הבאת סחורה מהפלשתינים. "הוא סידר את זה צ'יק צ'ק". ליבוביץ', נזכיר, הוא יו"ר אגודת ישראל בקליפורניה וחבר בוועדת ההנהלה של אגודת ישראל באמריקה, וככזה הוא מקשיב לקולם של רבני ארצות הברית המשתייכים לזרם. יש כאלה שחושבים שכדאי לדבר עם ממשלת ישראל, האחרים חושבים שלא. כשהוקמה הממשלה הקול הפך אחיד. "הם אמרו: סעו ודברו איתם". לפני שלוש שנים ליבוביץ' וחברו שלמה ורדיגר החליטו להקים את ארגון 'עם אחד', שמטרתו הרשמית היא להדק את הקשר בין יהדות התפוצות לישראל. מה שעורר אותם לכך הוא פרשיית מתווה הכותל, שהיה על סף חתימה ובוטל ברגע האחרון. ורדיגר וליבוביץ' הביאו אז לישראל משלחת של 40 איש מקהילות יהודיות אורתודוקסיות שונות בארצות הברית, ובעצם נתנו קול ליהדות האמריקנית הזאת, הלא נספרת, אולי כי היא מיוצגת היטב בישראל. "דיברנו על הכותל ועל כל הנושאים של פלורליזם יהודי. היו פגישות מאוד טובות. הליכוד היה בשלטון ואנשיו היו מאוד שמחים במסרים שלנו. אבל היום הסיטואציה הרבה יותר מפחידה". ממה אתה מפחד? "אני לא חושב שימיה של הממשלה יאריכו, משהו יצוץ. זה לא יעבוד עם כל הקצוות. השאלה היא כמה נזק ייגרם לסטטוס־קוו בתוך שלושה או שישה חודשים. בעיניי מה שמעניין את בנט זה ביטחון. הוא אומר: 'אני אעסוק בביטחון ואתם תעסקו בכל נושאי החברה. אני משאיר את זה לכם'. חברי הממשלה יכולים לעשות נזק נוראי בתוך חצי שנה או שנה וחצי, מה שיהיה אורך חייה של הממשלה". אז אתם נפגשים עם מקבלי החלטות ומובילי דעה ומנסים להציג את העמדות שלכם? "כן. אני יודע שאני לא אהפוך אף אחד לחרדי. אבל אנחנו צריכים לנסות לשנות את דעתם של האנשים, שיבינו איפה נמצאות העמדות של הציבור היהודי המשמעותי בארצות הברית וגם את העובדה שאנחנו רוצים לעבוד יחד, לתת את הרושם שאנחנו אותה נבחרת". עם הממשלה החדשה זה לא יהיה כל כך פשוט, משום שנציגי הציבור החרדי נמצאים מחוצה לה ובין הקואליציה לאופוזיציה מתקיימת כרגע מלחמה בעצימות גבוהה. דווקא ממשלה כזאת, שבה גלעד קריב הרפורמי מכהן כיו"ר ועדת החוקה, היא זירה קריטית בשבילו להשפיע. כשאתה נפגש עם פוליטיקאים, איך הם מגיבים? "היחיד שנפגשתי איתו 'מהצד השני' הוא נחמן שי, שר התפוצות. אני די משוכנע שבקרוב יעשו משהו עם הכותל, לא משנה מה שאני אגיד ולא משנה אם הוא רוצה לעשות את זה. יש לו את גלעד קריב בתוך המפלגה. לפחות כשיצאנו ממנו הוא אמר שיש לו הערכה חדשה ופרספקטיבה אחרת על הדברים. בשביל התחלה זה די טוב". חברת הכנסת לשעבר תהלה פרידמן ניסתה לקדם חוק היוועצות עם יהדות התפוצות לפני שמועבר בישראל חוק שמשפיע על יהדות התפוצות. מה דעתך עליו? "דיברתי על זה עם עומר ינקלביץ' כשהיא הייתה בלוס אנג'לס ואמרתי לה: זו שטות. אתם מבזבזים את הזמן שלכם על שטויות ובינתיים יהודי ארצות הברית מתים. האנטישמיות גואה ואתם מודאגים משטויות? בואו נעבוד על הבעיות האמיתיות". האנטישמיות היא דאגה חדשה יחסית בקרב יהודי ארצות הברית, מפלצת שהולכת ומתעצמת. רק לאחרונה, במהלך מבצע שומר החומות, אירעה תקיפה אנטישמית במערב הוליווד. כמה יהודים יצאו למסעדה והוכו באכזריות על ידי קבוצה של 30 מוסלמים. התופעות האלה כבר אינן מחזה נדיר כל כך, וכאן היה רוצה ליבוביץ' לראות את מדינת ישראל מטה שכם. "בעבר דיברתי עם הקונסול הכללי בלוס אנג'לס ואמרתי לו: אתם צריכים להיות מודאגים מהדמוקרטים, מהשמאלנים, כי הם הופכים להיות יותר ויותר קיצוניים ואנטישמיים. אבל בתקופתו של טראמפ הימין הקיצוני והמשוגע קיבל גם הוא לגיטימציה. עד אז הם היו מתחת לאדמה, הם לא היו מקובלים חברתית, והוא הפך אותם לכאלה. הוא סירב להוריד אותם. הם היו הבייס שלו". כששני הקצוות האלה מרימים ראש, מסביר ליבוביץ', יש מי שחוטף. "ארגוני הימין הרדיקלי, שלפי ה־ FBIהם המסוכנים ביותר היום, וארגוני השמאל הרדיקלי יורים זה על זה ואנחנו עומדים באמצע ונפגעים משני הצדדים. האמצע הזה הולך ונהיה צר יותר, כי העולם הופך לקיצוני יותר ויותר". מה לדעתך מדינת ישראל צריכה לעשות בעניין? "היא צריכה לקום ולדבר. כשאני מקיים פגישה עם מחלקת המשטרה בלוס אנג'לס, אני מביא אנשים ממשרד המשפטים וכולנו יושבים סביב השולחן. לפגישה כזאת אני רוצה להביא את הקונסול הכללי של ישראל, שיגיד 'אנחנו כאן כדי לעזור לכם'. הם לא עושים כלום בנושא האנטישמיות, והם חייבים לעשות. זה נכון שאחרי אירועים אנטישמיים כמו זה שהיה בפיטסבורג הם שולחים מישהו. אבל זה צריך לקרות גם לפני שמתרחש משהו. ישראל צריכה לדבר על הנושא בתקיפות, היא לא יכולה לשבת אחורה בניחותא. זו עבודה". חשוב לומר כי ליבוביץ' אומנם מביא את קולה של האורתודוקסיה, אבל הוא מייצג רק חלק אחד שלה, אולי של מחצית ממנה. לצד יהודי אגודת ישראל קיימות החסידויות הקיצוניות שעמדתן ביחס למדינת ישראל שונה לגמרי מזו שהוא מציג, ומצידו השני של ליבוביץ' ניצבים המודרן אורתודוקס, שגם הם לא לגמרי יסכימו איתו בכל הנושאים כמו הגיור ומתווה הכותל. הוא מנסה לקיים שיתופי פעולה וצוותי חשיבה עם הגוונים האורתודוקסיים האחרים, אבל המצב הקיים דורש להרחיב את השורות ולפעול יחד ביתר שאת. ליבוביץ' היה רוצה שזה יקרה. "אני לא יודע אם אצליח לשנות את התפיסה השלטת כאן בישראל", הוא חותם, "אבל אני מנסה. כל יום אני עושה קצת, מחר נעשה עוד קצת ובסוף נגיד 'או, עשינו משהו'". https://www.inn.co.il/news/500426